כאן דוקו | הבן יקיר לי

[מוזיקה]

מסכנה.

אני מרגיש שזה יותר ויותר קשה, זה הולך

ונהיה יותר ויותר קשה. אני משתדל להחזיק את

זה בשיניים, כי בלי זה אני אתמוטט.

אני ממש נאחז בתורה כמו טובע שנאחז בקש.

דרך התורה אני מרגיש שאני מדבר עם

הקדוש ברוך הוא, וזה

בימים האלה חשוב לי

יותר מכל יום אחר.

זה מוזר בגיל שלי להגיע פתאום למצב ש

כל כך חדש וכל כך בלתי מוכר, ושאני צריך

לתפוס את הקרש הזה

ורק ככה להציף את הראש מעל המים.

שני תלמידים באותו זמן לקבור, זה קשה.

מאותו שנתון ביחד, אחד

זה מהדברים הקשים שעברתי, שניהם

לוויה ממש באותו זמן.

לא תני, אני, אני, צלוויה.

[מוזיקה]

[מוזיקה]

אתה [מוזיקה] אדוניך.

[שירה]

לך.

אני חושב שככה, כמו שאני מרגיש עכשיו, לא

הרגשתי אף פעם. גם במלחמת יום [מוזיקה]

הכיפורים ההרגשה הייתה אחרת, הייתה שונה.

עם כל

הקשיים הגדולים,

היו פחות שאלות מאשר היום.

אבל ככל שהבור גדול יותר והספק גדול

יותר, אני

מרגיש יותר שידו של הקדוש ברוך הוא רועדת

ואומרת: אל תטבע, אל תטבע,

אל תיפול. זה קשה, זה קשה מנשוא,

אבל משתלים למד פס

שמה היית שואל את השאלה: למה דווקא אני? למה

זה לא קרה למישהו אחר? אני אגיד לך מה שאמר

חיים שטורמן, ממייסדי עמק יזרעאל: נופלים