"לא גדלנו עם כפית זהב": הצעירים שהפכו ללוחמים - כנגד כל הסיכויים

by JBruhman
אני פה, שפ, יאללה, צנו, נמוכים.
יאללה, קרב, קרב היום.
>> גדוד המגד, המלוגה, מחלקת קרבים עם בהקשר 2.
[צרחות]
>> בוקר טוב לכולם.
>> בוקר טוב באמת.
>> מה חשבתם לפני חודשיים שהגעתם לפה? מה
חשבתם לפני ארבעה חודשים? הנה זה מגיע. תחשבו
איך אתם רוצים לסיים ולנצח. זה לא נגמר עד
שזה לא נגמר.
עוד למחזקה אחת, למחזקה אחת.
[קריאות עידוד]
>> ברוכים הבאים לחוות השומר. יש פה בסיס שמצליח
לעשות דברים שהמון מסגרות [מוזיקה]
חינוכיות מנסות לעשות ולא מצליחות.
אני חושבת שזה מקום שבמילה אחת מסמל בחירה.
וכשהחייל [מוזיקה] מגיע לכאן, זה מביא אותו
לנקודת הפתיחה בצבא במפגש כמעט בלתי
אפשרי.
>> כמה סקשים הוצאת?
>> הוצאתי ארבע. אל תדאג, יש מספיק סקשים.
>> יאללה, פתחו שעון. יש לכם 10 דקות לזה.
קדימה.
>> אתה, זה התיק שלך?
>> שם צריך לקפל אותם. תביא לי פה, תביא לי
טונות.
>> פשוט תחלק אותם לתוך התיק.
איך היה להגיע לפה? מה הרגשת? שקיבלת שוק?
פתאום מפקדת עליי, אומרת לי: "לך בשני
טורים, לך תעשה ככה, בוא לפה, רד למצב
שתיים." כאילו איזה תסביך היה לי עם זה,
אתם לא מבינים, כאילו וואלה הרגשתי כאילו
כל הערך שלי יורד לפח. כשהתחלנו לאט לאט
להבין את המקום, להבין למה אנחנו עושים את
זה ולבוא מופס. כי אם אני רוצה לבוא
ולהיות לוחם ולהיכנס לעזה ולגרום לזה
שחברים שלי איתי בקרב לא ימותו, אני צריך
להפנים קודם כל את המשמעת, את הדברים
הקטנים, את הדברים שיש לי בעיה איתם.